בעולם האמיתי. ההערות נראות כך:
הערות אלו מתמצתות את המשמעות שיש בעולמנו-אנו לנושאים הקוואנטיים שבהם נתקלת אליס בכל פרק. הן אמורות להיות נחבאות מספיק כדי שתוכלו להתעלם מהן בעת שאתם קוראים את סיפור קורותיה של אליס, אך אם תרצו לגלות את המשמעות האמיתית של הרפתקאות אלו, ההערות יימצאו שם, לשירותכם.
בסוף כל פרק ישנן הערות ארוכות יותר, שנועדו להדגיש ולבאר כמה מן הנקודות הסבוכות יותר העולות מן הכתוב, והן נראות כך:
ראו הערת-סוף-פרק מס' 1.
מכניקת קוואנטים מתארת את העולם בצורה שנראית לא הגיונית – וייתכן שכך יראה הדבר גם בקריאה שנייה, שלישית ועשירית. אך זהו המשחק היחיד בעיר. המכניקה הקלאסית של ניוטון וחבריו אינה יכולה להסביר אטומים ומערכות קטנות אחרות. מכניקת הקוואנטים מתאימה היטב למידע הנצפה. החישובים, לעיתים קרובות, קשים וטרחניים אך לאחר שמבצעים אותם, הם תואמים להפליא את מה שנצפה למעשה.
עלינו לחזור ולהדגיש את ההצלחה הפרקטית של מכניקת הקוואנטים. אף כי התוצאות של מבדק יחיד יכולות להיות אקראיות ובלתי-צפויות, החיזויים של מכניקת הקוואנטים מסכימים בעקביות עם התוצאות הממוצעות שאנו משיגים ממדידות רבות. כל תהליך צפייה בקנה-מידה גדול יערב אטומים רבים, וכתוצאה מכך, צפיות רבות ברמה האטומית. גם כאן אנו מוצאים כי מכניקת הקוואנטים מצליחה, שכן היא מסכימה אוטומטית עם המכניקה הקלאסית של עצמים גדולים. ההיפך אינו נכון.
התיאוריה הקוואנטית התפתחה כדי להסביר תצפיות שנערכו על אטומים. מאז שפותחה, יושמה בהצלחה בנוגע לגרעיני אטומים, לחלקיקים שבגרעין האטום המגיבים זה לזה באמצעות 'הכוח הגרעיני החזק ולהתנהגות הקווארקים שמהם הם מורכבים. יישום התיאוריה מצליח במערכות השונות פי מאה אלף מיליונים מאשר באלו שבמסגרתן היא פותחה. המערכות הנבחנות לאור התיאוריה קטנו בגודל וגדלו באנרגיה בסדרי גודל אלו. זוהי דרך ארוכה שיש לעבור מהתפיסה המקורית של התיאוריה, אך עד כה נראה כי מכניקת הקוואנטים מצליחה להתמודד היטב עם מערכות כה שונות.
עד כמה שחקרנו ומצאנו, נראה שמכניקת הקוואנטים ישימה באופן כולל. במערכות גדולות, תחזיות מכניקת הקוואנטים מאבדות את ההיבט האקראי, ומסכימות עם אלו של המכניקה הקלאסית, המתאימה היטב לחפצים גדולים. עם זאת, במערכות בקנה-מידה קטן, החיזויים של מכניקת הקוואנטים מוכחים כנכונים פעם אחר פעם באמצעות ניסויים – אפילו החיזויים שלכאורה מצביעים על עולם חסר היגיון. מעניין לראות, כפי שנדון בפרק 4, שמכניקת הקוואנטים מסכימה על כל תצפית נראית לעין, בעודה חולקת על כך שבכלל ניתן לבצע תצפיות. נראה כי העולם מוזר מכפי שאנו מדמיינים, ואולי מוזר מכפי שאנו מסוגלים לדמיין.
אך נכון לעכשיו, הבה נתלווה לאליס בעת שהיא מתחילה את מסעה לתוך ארץ הקוואנטים.
רוברט גילמור
פרק 1
לתוך ארץ הקוואנטים
אליס הייתה משועממת. כל חבריה נסעו לחופשה או ביקרו קרובים וגם ירד גשם, כך שהיא הייתה ספונה בבית וצפתה בטלוויזיה. במהלך אחר-הצהריים היא צפתה בחלקה החמישי של סדרה המציגה את שפת אספרנטו, בתוכנית העוסקת בגננות ובתשדיר פוליטי מטעמה של מפלגה. אליס הייתה ממש, ממש משועממת.
היא הביטה בספר, שהיה מונח על הרצפה לצד כיסאה. היה זה עותק של אליס בארץ הפלאות, אותו קראה מוקדם יותר וזנחה שם לאחר שסיימה אותו. "אני לא יודעת למה לא יכולים להיות יותר סרטים מצוירים ותוכניות מעניינות בטלוויזיה," היא תהתה בעצלות, "הלוואי שהייתי יכולה להיות יותר כמו אליס האחרת. היא הייתה משועממת ומצאה את דרכה לארץ מלאה ביצורים מעניינים והתרחשויות מוזרות. לו רק הייתי יכולה להתכווץ איכשהו ולרחף דרך מסך הטלוויזיה, אולי הייתי מגלה כל מיני דברים מרתקים."
היא נעצה מבט מתוסכל במסך, אשר באותו רגע הראה תמונה של ראש הממשלה, בעודו מסביר כיצד, בהתחשב בכל הגורמים, הכל היה בעצם הרבה יותר טוב משהיו הדברים לפני שלוש שנים, גם אם לא כך נראה לעין. בעת שצפתה, היא הופתעה מעט לראות את פניו של ראש הממשלה מתפרקים לערפל של רסיסים מרצדים, שנראו כולם כזורמים במהירות פנימה, כמו היו קוראים לה. "זה ממש נראה כאילו הם רוצים שאבוא אחריהם!" אמרה אליס. היא זינקה על רגליה וצעדה אל עבר מסך הטלוויזיה אך מעדה על הספר, אותו זנחה ברשלנות על הרצפה וכשלה קדימה.
כשנפלה קדימה, נדהמה לראות כי המסך גדל להפליא ומצאה את עצמה בין הרסיסים הזוהרים, ממהרת איתם אל תוך התמונה. "אני לא יכולה לראות כלום כאשר הרסיסים האלה מתערבלים סביבי," חשבה אליס. "זה בדיוק כמו להיות בסופת שלג; אינני יכולה לראות אפילו את כפות רגליי. הלוואי שהייתי יכולה לראות משהו. אני עלולה להיות בכל מקום שהוא!"
באותו רגע חשה אליס כי כפות רגליה פוגעות במשהו מוצק, והיא מצאה עצמה עומדת על משטח שטוח ונוקשה. מסביבה נמוגו הרסיסים המתערבלים והיא גילתה שהיא מוקפת על-ידי מספר צורות מעורפלות.
היא הביטה היטב בצורה הקרובה ביותר ושמה לב לדמות קטנה, שהגיעה בקושי לגובה מותניה. היה קשה מאוד להבחין בפרטים, שכן הדמות קיפצה מצד לצד ללא הפסק, ונעה במהירות כה רבה שאי-אפשר היה לראותה בבירור. נראה היה כי הדמות נושאת מקל מסוג כלשהו, או אולי מטריה סגורה, שהצביע היישר למעלה אל האוויר. "שלום," הציגה אליס את עצמה בנימוס, "אני אליס. האם אוכל לשאול מי אתה?"
"אני אלקטרון," השיבה הדמות. "אני אלקטרון סחריר-מעלה. את יכולה בקלות להבדיל ביני לבין החברה שלי, שם, שהיא אלקטרון סחריר-מטה, ולכן, כמובן, שונה לגמרי." בשקט רב הוסיף משהו שנשמע כמו "יחי השוני!" עד כמה שאליס יכלה לראות, האלקטרון האחר נראתה דומה מאוד, רק שהמטריה שלה, או מה שזה לא יהיה, הצביעה מטה לעבר הקרקע. היה קשה מאוד לראות זאת בבירור, שכן גם דמות זו, בדומה לראשונה, קיפצה במהירות כה וכה.
חלקיקים ברמה אטומית שונים מחפצים בקנה-מידה גדול. אלקטרונים הם קטנים מאוד, ואין להם תווים מזהים, כך שהם זהים לחלוטין זה לזה. יש להם סוג כלשהו של סחריר, אף שאינך יכול לומר מה בדיוק מסתחרר. תכונה מעניינת היא שלכל האלקטרונים סחריר זהה במהירותו, לא משנה באיזה כיוון בוחרים למדוד את הסחריר. ההבדל היחיד הוא בכך שלחלקם סחריר בכיוון אחד ולחלקם בכיוון אחר. בהתאם לכיוון הסחריר, אלקטרונים ידועים כבעלי סחריר-מעלה או סחריר-מטה (ספין-אפ או ספין-דאון).
"בבקשה ממך," אמרה אליס למכרה הראשון. "היה נחמד ותואיל לעמוד במקום לרגע, כדי שאוכל לראות אותך בבהירות?"
"אני נחמד בהחלט," ענה האלקטרון, "אבל אני חושש שאין מספיק מקום. ובכל זאת, אנסה." לאחר שאמר זאת, הוא האט את קצב קיפוציו. אך ברגע שהחל לנוע לאט יותר, הוא החל להתרחב לצדדים והפך להרבה פחות ברור. כעת, אף שכבר כלל וכלל לא נע במהירות, הוא נראה כה מטושטש ולא ממוקד עד שאליס לא יכלה לראות אותו טוב מכפי שראתה אותו קודם. "זה הטוב ביותר שאני מסוגל לו," הוא התנשם. "אני חושש שככל שאני זז לאט יותר, כך אני מתרחב. כך הם הדברים כאן בארץ הקוואנטים: ככל שקטן המקום שאתה תופס, עליך לנוע מהר יותר. זה אחד החוקים, ואין דבר שאני יכול לעשות בנוגע לכך."
"בעצם, אין כאן מספיק מקום בשביל להאיט," אמר ידידה החדש של אליס בעודו חוזר לקפץ ולהסתחרר במהירות. "הרציף כה עמוס שעליי לחזור ולהתכווץ." ואכן, השטח סביב אליס הפך לעמוס וצפוף ביותר, והתמלא בדמויות קטנות, שכל אחת מן ריקדה כה וכה בזריזות.
"איזה יצורים מוזרים," חשבה אליס. "אם הם יסרבו לעמוד במקומם לרגע אני לא חושבת שאי-פעם אוכל לראות אותם באמת, ולא נראה שיש סיכויים רבים לכך." היות שלא נראה שתוכל להאיט אותם, היא העלתה עניין אחר. "האם תוכל לומר לי בבקשה על איזה מין רציף אנו עומדים?" היא שאלה.
"ובכן, זהו רציף רכבת, כמובן," השיב אחד האלקטרונים בעליצות (אליס התקשתה מאוד להבחין מי מהם דיבר; הם באמת נראו מאוד דומים זה לזה). "את מבינה, אנחנו עומדים לקחת את רכבת-הגל אל המסך. אני מניח ששם תצטרכי לעבור לאקספרס הפוטונים, אם תרצי להמשיך למקום כלשהו."
"האם אתה מתכוון למסך הטלוויזיה?" שאלה אליס.
"כמובן!" זעק אחד האלקטרונים. אליס הייתה נכונה להישבע שאין זה האחד שזה עתה דיבר, אך היה קשה מאוד לדעת זאת בוודאות. "קדימה! הרכבת הגיעה ואנחנו צריכים לעלות עליה."
עקרון אי-הוודאות של הייזנברג קובע כי לחלקיק לא יכולים להיות ערכים מוגדרים היטב עבור מקום ומהירות כאחד. המשמעות היא שחלקיק אינו יכול להיות נייח במיקום כלשהו, שכן לחלקיק נייח יש מהירות מוגדרת היטב של אפס
ואכן, אליס יכלה לראות שורה של קרוניות קטנות שעצרו לצד הרציף. הן היו קטנות מאוד. חלקן היו ריקות, בחלקן ישב אלקטרון אחד, ובחלקן שניים. כל הקרוניות הריקות הלכו והתמלאו במהירות – למעשה, לא נראה שנשארו קרוניות ריקות – אך אליס שמה לב לכך שאף קרונית לא נשאה יותר משני אלקטרונים. בעת שהם עברו ליד קרונית כזו, שני היושבים בה היה צועקים "אין מקום! אין מקום!"
"האם לא תוכלו לדחוס יותר משניים בקרונית, היות שהרכבת כל-כך עמוסה?" שאלה אליס את בן-לוויתה.
"אוה, לא! לעולם לא יותר משני אלקטרונים יחדיו. זהו החוק."
"אם כך, אני מניחה שנצטרך לשבת בקרוניות שונות," הצהירה אליס בעצב, אך האלקטרון מיהר להרגיעה.
"עבורך זו אינה בעיה, זו כלל לא בעיה! את, כמובן, יכולה לשבת בכל קרונית שתרצי."
"אינני מבינה מדוע זה כך," הצהירה אליס. "אם קרונית מלאה מכדי להכיל אותך, אזי היא לבטח מלאה מכדי להכיל אותי."
"כלל וכלל לא! רק לשני אלקטרונים מותר לשבת בכל קרונית, כך שייתכן שכל המקומות השמורים לאלקטרונים ייתפסו, אך את אינך אלקטרון! אין עוד ולו אליס אחת על הרכבת כולה, ולכן יש שפע מקום לאליס בכל אחת מן הקרוניות."
אליס לא בדיוק הבינה כיצד דבר אחד נובע מן האחר, אך היא חששה שהרכבת תיסע בטרם יתפסו המקומות, ולכן החלה לחפש מקום ריק שיוכל להכיל אלקטרון נוסף. "מה לגבי הקרונית הזו?" היא שאלה את ידידה. "הנה קרונית ובה רק אלקטרון יחיד נוסף. האם תוכל להיכנס?"
"מובן שלא!" הוא פסק, ונשמע נחרד למדי. "זהו אלקטרון נוסף של סחריר-מעלה. אני לא יכול לחלוק קרונית עם עוד אלקטרון סחריר-מעלה. איזו הצעה! זה נוגד את עקרוני."
"אתה לא מתכוון שזה נוגד את עקרונותיך?" שאלה אליס.
"אני מתכוון למה שאני אומר, כנגד עקרוני, או ליתר דיוק, עקרונו של פאולי. העיקרון אוסר על שניים מאיתנו, האלקטרונים, לעשות בדיוק את אותו הדבר, וזה כולל להימצא באותו מרחב כשיש לנו את אותו הסחריר," הוא השיב בכעס.
אלקטרונים זהים לגמרי זה לזה ומקיימים את עקרון האיסור של פּאולי (ראו פרק 5), אשר קובע שלא יתכן שבאותו מצב יהיה יותר מאלקטרון אחד (או שניים, אם לוקחים בחשבון את שני כיווני הסחריר השונים).
אליס לא באמת ידעה מדוע הרגיזה אותו, אך הביטה סביב בחיפזון כדי למצוא קרונית שתתאים לו יותר. הוא הצליחה למצוא קרונית שבה אלקטרון יחיד מסוג סחריר-מטה וידידה של אליס זינק פנימה ברצון. אליס הופתעה לגלות, שאף שהקרונית הקטנה נראתה כעת מלאה, איכשהו היה בה די והותר מקום עבורה.
ברגע שהתיישבו החלה הרכבת לנוע. המסע היה חסר אירועים, הנוף לא מעניין במיוחד ולכן אליס שמחה למדי כאשר הרכבת החלה להאיט. "זה בוודאי המסך," חשבה אליס. "מעניין מה יקרה כאן."
כשהגיעו למסך, החלה המולה אדירה סביב. "מעניין מה קורה?" תהתה אליס בקול רם. "למה כולם נראים נרגשים כל-כך?" שאלותיה נענו באמצעות הודעה, שנדמה היה שמגיעה מכל מקום באוויר שסביבה.
"זרחן המסך מגיב ברגעים אלה לאלקטרונים המגיעים, ובקרוב נחווה הקרנת פוטונים. אקספרס הפוטונים תצא בקרוב." אליס הביטה סביב כדי לראות אם היא יכולה להבחין בבואה של האקספרס, כאשר קלטה תנועה מהירה של צורות זוהרות ובוהקות בצדו השני של הרציף. אליס מצאה עצמה לכודה בקהל ונישאה איתם בעת שהם נכנסו כולם לתוך תא יחיד. "טוב, לא נראה שהם מודאגים מעקרון כלשהו, בין אם של פאולי ובין אם אחר," חשבה אליס בעת שהקהל הצטופף סביבה. "אלו בהחלט לא מודאגים להצטופף במקום אחד. אני מניחה שהאקספרס תצא בקרוב. אני תוהה לאן..."
"... נגיע," היא אמרה, בזמן שפסעה החוצה אל הרציף. "בחיי, זה באמת היה מסע מהיר. נראה היה שהוא כלל לא לוקח זמן." (אליס צדקה לגמרי בעניין זה. המסע אכן כלל לא לקח זמן, שכן עבור כל דבר שנע במהירות האור הזמן למעשה קופא). היא שוב מצאה עצמה מוקפת בקהל אלקטרונים, שכולם אצו-רצו מעל לרציף.
"בואי איתנו!" קרא אחד מהם בעודו רץ במהירות, "עלינו לצאת מן התחנה אם ברצוננו להגיע למקום כלשהו."
"סליחה," שאלה אליס בהיסוס, "האם אתה אותו אלקטרון איתו דיברתי קודם?"
"כן, זה אני," השיב האלקטרון, בעודו ממהר במורד מעבר צדדי. אליס נסחפה בקהל האלקטרונים ונישאה דרך השער הראשי, הרחק מן הרציף.
"עליי לומר שזה מרגיז עד מאוד," אמרה אליס. "כעת איבדתי את הישות היחידה שהכרתי במקום המשונה הזה, ואין איש שיוכל להסביר לי מה קורה."
"אל תדאגי, אליס," נשמע קול בערך מגובה ברכיה. "אני אראה לך לאן ללכת." היה זה אחד האלקטרונים.
"כיצד אתה יודע את שמי?" שאלה אליס בפליאה.
"זה פשוט. אני הוא אותו אלקטרון שדיבר איתך קודם."
"אתה לא יכול להיות!" קראה אליס. "ראיתי את האלקטרון ההוא נע בכיוון אחר לגמרי. אולי הוא לא היה זה שדיברתי איתו קודם?"
"מובן שזה היה הוא."
"אז אתה לא יכול להיות אותו האחד," אמרה אליס בהיגיון. "לא ייתכן ששניכם תהיו אותו האחד, אתה יודע."
"אוה, בטח שכן!" השיב האלקטרון. "הוא בדיוק כמוני. אני בדיוק כמוהו. כולנו אותו דבר, את יודעת – בדיוק אותו הדבר!"
"זה מגוחך," טענה אליס. "הנה אתה כאן לצדי, ואילו הוא רץ לו למקום אחר, כך שאינכם יכולים להיות אותה ישות. אחד מכם חייב להיות שונה."
"כלל וכלל לא," קרא האלקטרון, בקפצו מעלה-מטה מהר עוד יותר מרוב התרגשות. "כולנו זהים; אין כל דרך בה תוכלי להבדיל בינינו, כך שאת רואה – הוא חייב להיות אותו הדבר ואני חייב להיות אותו הדבר גם כן."
בשלב זה החלו כל האלקטרונים שהתקהלו סביב אליס לצעוק, "אני אותו הדבר", "גם אני אותו הדבר", "אני בדיוק אותו הדבר כמוך", "גם אני, בדיוק כמוך." הרעש היה מחריש אוזניים, ואליס עצמה את עיניה והניחה ידיה על אוזניה עד שהרחשים גוועו.
כאשר השתרר שוב שקט, פקחה אליס את עיניה והורידה את ידיה. היא גילתה שאין סימן וזכר לקהל האלקטרונים אשר הצטופף סביבה ושהיא יוצאת לבדה מפתח התחנה. היא הביטה סביב ומצאה את עצמה ברחוב, שנראה במבט ראשון רגיל למדי. היא פנתה שמאלה, והחלה פוסעת על המדרכה.
לאחר הליכה קצרה היא פגשה בדמות שניצבה, שפופה ועכורת-רוח, לפני מפתן דלת ופשפשה בכיסיה. הדמות הייתה קצרת קומה וחיוורת מאוד. היה קשה להבחין בבירור בפניה, כפי שהיה עם כל מי שאליס פגשה לאחרונה, אך היא דמתה, כך חשבה אליס, לארנב. "אבוי, אוי, אני מאחר ואינני מוצא את מפתחותיי בשום מקום. אני חייב להיכנס פנימה תיכף ומיד!" באומרה זאת, פסעה הדמות מספר צעדים לאחור, ואז הסתערה במהירות אל עבר הדלת.
הדמות רצה כה מהר, עד כי אליס לא הייתה מסוגלת לראות אותה במקום יחיד כלשהו, אלא ראתה שרשרת תדמיות שהראו את הדמות בכל המקומות השונים דרכם חלפה. תדמיות אלו החלו ממקום תחילת התנועה ונמשכו עד לדלת, אך שם, במקום שייפסקו כפי שאליס ציפתה, הן המשיכו אל תוך הדלת והפכו יותר ויותר קטנות עד שהיו קטנות מכדי שניתן יהיה לראותן. אליס הספיקה אך בקושי להתבונן בסדרת תדמיות משונה זו, כאשר נזרקה הישות לאחור במהירות רבה לא פחות, ושוב משאירה סדרה נוספת של תדמיות. התדמיות נפסקו בישות האומללה עצמה, שהייתה שרועה על גבה בתעלת הניקוז. נראה היה כי הדבר אינו מייאש את הישות, שכן היא קמה וזינקה שוב אל הדלת. שוב הופיעה סדרה של תדמיות שהתכווצה אל תוך הדלת, ושוב נהדפה הישות לאחור ונפלה על גבה.
בעת שאליס מיהרה להתקדם לעבר הישות, הספיקה זו לחזור על פעולתה מספר פעמים, משליכה עצמה כנגד הדלת ונופלת על גבה, שוב ושוב. "עצור, עצור," קראה אליס. "אל תעשה זאת; אתה תפגע בעצמך."
הישות עצרה ממרוצתה והביטה באליס. "הו, שלום יקירתי. אני חושש שחובה עליי לעשות זאת. ננעלתי בחוץ, ועליי להיכנס פנימה במהירות, ולכן אין לי ברירה אלא לנסות ולעבור דרך המחסום."
אליס הביטה בדלת, שהייתה גדולה מאוד ומוצקה. "אני לא חושבת שיש לך סיכוי רב לעבור דרכה אם תרוץ כנגדה," אמרה. "האם אתה מנסה לשבור אותה?"
"הו לא, מובן שלא! אני לא רוצה להרוס את הדלת הנהדרת שלי. אני רוצה לעבור דרכה. אבל, אני חושש שיש אמת בדברייך. הסיכוי שאצליח לעבור דרכה אכן אינו מזהיר כלל וכלל, אך עדיין – עליי לנסות." באומרה זאת, זינקה הישות פעם נוספת אל עבר הדלת. אליס ויתרה על העניין כולו בחשבה שרק רע יצא מכך, והלכה לדרכה בדיוק כאשר הישות שבה כושלת מניסיונה האחרון.
לאחר מספר צעדים, לא יכלה אליס להתאפק והביטה לאחור, כדי לראות אם זנחה הישות, במקרה, את מאמציה ושוב ראתה את סדרת התדמיות האצות אל עבר הדלת ומתכווצות בעת שהן מגיעות אליה. היא חכתה שהדמות תיהדף. בפעמים הקודמות הדבר קרה מיד, אך לא הפעם. הדלת עמדה, מוצקה ונטושה למדי, אך לא היה כל סימן למכר החדש שלה. לאחר שחלפו מספר שניות מבלי שיקרה משהו, אליס שמעה קולות בריחים ושלשלאות, ואז הדלת נפתחה. ידידה שנעלם הביט החוצה ונופף לה. "היה לי מזל גדול!" הוא קרא. "ההסתברות לחדור מחסום כה עבה היא מאוד קטנה, והיה לי מזל רב שהצלחתי לחדור פנימה כה מהר." הוא סגר את הדלת בחבטה הגונה, שנראה היה כי סיים את הפגישה, ולכן אליס המשיכה במעלה הרחוב.
במרחק מה משם היא הגיעה אל מגרש ריק בצד הדרך, שם התאספה קבוצת בנאים סביב ערימת לבנים. אליס הניחה שהם בנאים, שכן הם פרקו לבנים נוספות ממריצה קטנה. "ובכן לפחות אנשים אלו נראים כמי שמתנהגים בהיגיון," חשבה אליס. בדיוק אז הגיעה בריצה עוד קבוצה מעבר לפינה, בעודה נושאת מה שנראה כמשטח מגולגל, והחלה לפרוש אותו על פני אתר הבנייה. לאחר שסיימו לפרוש אותו, אליס ראתה כי זו תוכנית בנייה כלשהי. היא נראתה כתוכנית גדולה למדי, שכן היא כיסתה את מרבית האזור הפנוי. "בחיי, אני חושבת שזו תוכנית בגודלו של המבנה שהם עומדים לבנות," אמרה אליס, "אך כיצד הם יצליחו לבנות משהו אם התוכנית כבר תופסת את כל המקום?"
הבנאים סיימו להניח את התוכנית במקומה ונסוגו אל ערימת הלבנים. אז הרימו כולם את הלבנים והחלו זורקים אותן אל עבר התוכנית באופן שנראה אקראי לגמרי. הבלגאן חגג – חלק מן הלבנים נפלו כאן, אחרות שם – ואליס לא יכלה לראות כל מטרה בכך. "מה אתם עושים?" היא שאלה אדם שעמד בצד. נראה היה שהוא אינו עושה דבר, והיא הניחה שהוא האחראי על העבודה. "אתם פשוט יוצרים ערימות לא מסודרות של לבנים. אתם לא אמורים לבנות בניין?"
תיאוריית הקוואנטים מתארת התנהגות של חלקיקים במונחים של פיזור הסתברות, כאשר תצפיות בפועל בחלקיקים מתרחשות באופן אקראי במסגרת חלוקות אלו. ההסתברויות יכולות לכלול תהליכים שאינם אפשריים במונחי פיזיקה קלאסית, כגון חדירת חלקיקים דרך מחסום אנרגיה דק.
"אה, כמובן, זאת אנו עושים, יקירתי," השיב האחראי. "אין ספק שהתנודות האקראיות עדיין גדולות מספיק כדי להסתיר את התבנית, אך היות שהנחנו את חלוקת ההסתברויות עבור התוצאה בה נרצה, אנחנו נגיע למטרה. אל חשש!"
אליס חשה כי הפגנת האופטימיות הזו אינה משכנעת במיוחד, אך שמרה על שתיקה והביטה במטחי הלבנים שהמשיכו להתפזר באתר. בהדרגה היא החלה להבחין, להפתעתה, בכך שיש אזורים בהם נופלות יותר לבנים מאשר באחרים, והצליחה להבחין במתאר המתהווה של קירות ומעברים. היא הביטה, מרותקת, כאשר מתוך התוהו הראשוני החלה להופיע התבנית המוכרת של חדרים. "זה מדהים!" היא קראה. "איך הצלחתם לעשות זאת?"
"האם לא אמרתי לך כבר?" חייך אליה האחראי, "הרי הבטת בנו כשהנחנו את תוכנית פיזור ההסתברויות לפני שהתחלנו. תוכנית הפיזור מציינת היכן צריכות להיות לבנים והיכן לא. את יודעת, אנחנו חייבים לעשות זאת בטרם נתחיל לזרוק לבנים, שכן אין ביכולתנו לקבוע להיכן תלך כל לבנה כאשר אנו זורקים אותה."
"אני לא מבינה מדוע!" התפרצה אליס. "אני רגילה לראות לבנים מונחות במקומן, זו אחר זו, בשורות מסודרות."
"ובכן, לא זו הדרך הקוואנטית. כאן איננו יכולים לשלוט במקום אליו תגיע כל לבנה ולבנה, רק בהסתברות שהיא תגיע למקום כזה או אחר. זאת אומרת שאם יש לך רק מעט לבנים, הן יכולות להגיע לכל מקום ולא יראה שהן יוצרות תבנית כלשהי. אבל ככל שיש לך יותר לבנים, תוכלי לראות שיש לבנים רק במקומות שיש הסתברות שיגיעו אליהם לבנים, ולמקומות שלהם הסתברות גבוהה יותר יגיעו יותר לבנים. כאשר מדובר בכמויות ממש גדולות של לבנים, הכל מסתדר ממש נחמד בסוף, באמת ובתמים."
אליס חשבה שכל זה משונה מאוד, אף שהאחראי דיבר בנחרצות כה רבה, עד שנדמה היה שיש בעניין הגיון משונה כלשהו. בשלב זה היא לא שאלה שאלות נוספות, שכן תשובותיו רק בלבלו אותה יותר ויותר, ולכן הודתה לו על המידע והמשיכה בדרכה במורד הרחוב.
זמן קצר לאחר מכן היא עברה ליד חלון בו הוצגה מודעה גדולה:
האם אינך מרוצה ממצבך?
האם תרצה לנוע לרמה גבוהה יותר?
אנחנו נעזור לך לבצע את המעבר עבור 10 אלקטרון-וולט בלבד!
(ההצעה מוגבלת בהתאם לעקרון האיסור של פַּאוּלִי)
"כל זה נשמע מעניין מאוד, אבל אין לי מושג למה הכוונה, ולו הייתי שואלת מישהו, אני בטוחה שהתשובה הייתה מבלבלת אותי עוד יותר," קראה אליס בייאוש. "לא באמת הבנתי דבר ממה שראיתי עד עכשיו. הלוואי שהייתי יכולה למצוא מישהו שיסביר לי מה קורה כאן."
היא לא שמה לב שדיברה בקול רם, אך עובר-אורח השיב לה ויעץ לה כך: "אם את רוצה להבין את ארץ הקוואנטים, את חייבת למצוא מישהו שיסביר לך את מכניקת הקוואנטים. לשם כך, עלייך ללכת למכון המכונאים."
"והם יהיו מסוגלים לעזור לי להבין את המתרחש כאן?" קראה אליס בהתרגשות. "האם יוכלו להסביר לי את כל הדברים שראיתי, כמו המודעה ששם בחלון, ולהסביר לי מה זה אלקטרון-וולט?"
"אני חושב שחברי המכון יוכלו להסביר לך את מרבית הדברים," השיב בן-שיחה. "אבל היות שאלקטרון-וולטים הם יחידות אנרגיה, מוטב שתתחילי לשאול אודותיהם בבנק הייזנברג, במיוחד מפני שהוא נמצא ממש שם, בצד השני של הרחוב."
אליס הביטה לכיוון אליו הצביע, וראתה מבנה גדול שכניסתו רשמית עד מאוד למראה, ומיועדת בבירור להרשים את המתבונן. הכניסה הייתה גבוהה ומוקפת עמודי אבן, ומעל למפתן, באותיות גדולות, נחרטו המלים בנק הייזנברג. אליס חצתה את הרחוב, עלתה במדרגות האבן שהובילו אל הכניסה ההדורה, ונכנסה.
אודות הספר
קטלוג ספרים
מוזלים - עותקים אחרונים
