דילוויש הארור

רוג'ר זילאזני

אודיסיאה הוצאה לאור

                           Dilvish the Damned

 By: Roger Zelazny

   Copyright © 1982  By Roger Zelazny

©  כל הזכויות בעברית שמורות לאודיסיאה הוצאה לאור, 2008

מאנגלית: איתמר פארן

עריכת תרגום: אורי סנדץ'

עיצוב עטיפה: אבי כץ

e-mail: abook4u@bezeqint.net

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת ובכתב מהמו"ל.

תוכן העניינים

מַעֲבָר לדִילְפַאר                                     7       

שירתה של תֶ'לִינְדֵה                               14

פעמוני שׁוֹרֵידַאן                                    23

אביר למֵרִיתָ'ה                                      39     

המקומות של אָאַשֶׁה                               49

עיר מחולקת                                         60     

החיה הלבנה                                         74     

מגדל קרח                                            135   

שטן והרקדנית                                     178   

גן של דם                                            189

דילוויש, הארור                                    203

מַעֲבָר לדִילְפַאר

כאשר הגיע דִילְווִישׁ הארור מפּוֹרְטַארוֹי ניסו לעצור אותו בקָארַאן ובטוּגַאדוֹ ושוב במַאֵסְטַר, במַייקָאר ובבילדֵיש. חמישה רוכבים חיכו לו לאורך הדרך לדִילְפַאר, וכאשר אחד כשל החליפוֹ רוכב חדש עם סוס רענן. אך איש מהם לא הצליח לעמוד בקצבו של בלאק, סוס הפלדה, שעליו נאמר שקולונל המזרח המיר בעבורו חלק מנשמתו.

הוא רכב יום ולילה כדי להקדים את צבאותיו המתקדמים של לַילִיש, קולונל המערב, שכן אנשיו שלו שכבו נוקשים ודמם קרוש בשדות הרחבים של פורטארוי.

כאשר דילוויש ראה שהוא האדם האחרון שנשאר עומד במקום הטֶבח, הוא קרא לבלאק לצדו, משך עצמו אל האוכף שהיה חלק מגופו של בלאק וקרא למנוסה. פרסותיו הבוהקות של בלאק נשאו אותו דרך שורה של נושאי רומח ונשקיהם שנדחקו הצידה כשיבולים צלצלו בעת שחודיהם המתכתיים נגעו בעורו השחור כלילה.

"לדילפאר!" הוא קרא, ובלאק פנה בזווית ישרה בדרכו ונשא אותו במעלה צוק, שם רק עזים מסוגלות להלך.

כאשר הגיע דילוויש לקאראן, הפנה אליו בלאק את ראשו ואמר לו: "קולונל המזרח האדיר, הם מיקשו את האוויר ואת החלל שמתחת לאוויר בכוכבי המוות."

"התוכל לאגף אותם?" שאל דילוויש.

"אם נלך בדרך הדואר," אמר בלאק, "אני עשוי להצליח."

"אם כך, נמהר וננסה."

העיניים הכסופות הקטנות, שהביטו בהם מתוך החלל שמתחת לחלל והכילו את זהרורי הגיהינום של חומר הכוכבים, מצמצו ונצנצו לפניהם.

הם סטו מן הדרך.

על דרך הדואר צץ לו הרוכב הראשון מאחורי סלע וקרא לדילוויש לעצור. סוסו הענק היה חום-אדמדם ולא היו עיטורים על מוסרותיו.

"משוך במושכות, קולונל המזרח," הוא אמר, "אנשיך נטבחו כולם. הדרך לפנים זרועה במוות ואנשי ליליש מאגפים אותה –"

אך דילוויש דהר על פניו בסערה, ללא מענה והאיש תקע את דורבנותיו בסוס החום-אדמדם ועקב אחריו.

לאורך כל אותו הבוקר, במעלה הדרך לטוּגַאדוֹ, הוא עמד בקצבו של דילוויש עד אשר כלו כוחותיו של הסוס והוא מעד והטיל את האיש אל הסלעים.

בטוגאדו גילה דילוויש שדרכו חסומה על ידי רוכב על סוס אדום-כדם, אשר ירה עליו חץ מתוך רובה קשת.

בלאק התרומם על רגליו והחץ ניתז מגופו. נחיריו התרחבו ועלה מהם קול כקריאתה של ציפור גדולה, והסוס האדום-כדם ניתר מהדרך וירד לשדה.

בלאק זינק קדימה והרוכב השני הפנה את סוסו ועקב אחריו.

הוא רדף עד שהגביהה השמש בשמים, אז התמוטט הסוס האדום כשהוא מתנשם בכבדות. דילוויש המשיך בדרכו.

במאסטר נחסמה הדרך במעבר רֵשְתְ'.

קיר עשוי בולי עץ, בגובה כפול מגובהו של אדם, חסם את הדרך הצרה.

"מעליו," אמר דילוויש, ובלאק זינק לאוויר כאילו היה קשת בענן שחורה, עלה מעלה וחלף על פני המחסום.

שם לפנים, בסופו של המעבר, המתין פרשהּ של הסוסה הלבנה.

בלאק קרא פעם נוספת, אך הסוסה עמדה על מקומה.

האור שחזר, בצהרי היום, מפרסות הפלדה שלו המבריקות כמראה שיווה לצבע עורו חסר השיער גוון כחול. הוא לא האט את קצבו, ורוכב הסוסה, שראה שכולו עשוי מתכת, נסוג מהמעבר ושלף את חרבו.

דילוויש שלף את חרבו מתחת לגלימתו ובזמן שחלף על פני הרוכב השני הדף מכה שנועדה לערוף את ראשו. ואז קרא האיש האחר, שהחל לעקוב אחריו, בקול: "למרות שצלחת את כוכבי המוות וזינקת מעל המחסום שכאן, לעולם לא תגיע לדילפאר! משוך במושכות! אתה רוכב על רוח תחתיות אשר לקחה לעצמה צורת סוס, אך יבלמו אותך במייקאר או בבילדיש – או קודם לכן!"

אבל קולונל המזרח לא ענה, ובלאק נשא אותו בפסיעות ארוכות ונינוחות.

"אתה רוכב על בהמה שלעולם אינה עייפה," קרא אליו האיש, "אבל היא אינה מחוסנת מפני כשפים אחרים! תן לי את חרבך!"

דילוויש צחק, וגלימתו הייתה ככנף ברוח.

עד לשקיעה כשלה גם הסוסה, ודילוויש התקרב למייקאר.

כאשר התקרבו לנהר הנקרא קת'ה, עצר בלאק בפתאומיות. דילוויש נצמד לצווארו כדי להימנע מליפול מגבו.

"הגשר איננו," אמר בלאק, "ואני לא יכול לשחות."

"תוכל לזנק מעליו?"

"איני יודע, קולונל שלי. הנהר רחב. אם לא אצליח לזנק מעליו, לעולם לא נעלה יותר אל פני הקרקע. הקת'ה, שחק את האדמה לעומקה."

לפתע צצו האורבים מאחורי העצים, חלקם על סוסים וחלקם ברגל, בידי חיילי הרגלים רמחים ודילוויש אמר, "נסה."

בלאק שעט מיד במלוא עוצמתו, מהיר מכפי שסוסים יכולים לדהור, ובעודו נצמד לבלאק בעזרת ברכיו וידיו המצולקות והגדולות  העולם הסתחרר והתהפך סביב דילוויש. כאשר התרוממו באוויר הוא קרא בקול.

כשנחתו מצדו השני של הנהר שקעו פרסותיו של בלאק כזרת לתוך הסלע ודילוויש התנודד באוכף, אך הצליח להישאר לשבת על מושבו ובלאק שחרר את פרסותיו.

כאשר הביט לאחור, אל הגדה האחרת ראה דילוויש את האורבים לו עומדים בשקט, מתבוננים בו, מביטים מטה אל הקת'ה ואז חזרה בו ובבלאק.

כשהם נעו שוב קדימה, נפל רוכבו של סוס ההרבעה המנומר לצדו ואמר: "למרות ששלושה סוסים התמוטטו בעקבותיך, אנו נעצור אותך עוד קודם הגיעך לבילדיש. היכנע!"

אך דילוויש ובלאק כבר היו הרחק לפניו ולא שמעו את קריאתו.

"הם חושבים שאתה שד, בהמתי," אמר דילוויש לבלאק.

הסוס גיחך.

"אולי מות'ב שאאית'י כזה."

הם רכבו עד שהשמש נעלמה מהשמיים ובסופו של דבר התמוטט גם הנקוד והרוכב קילל  את דילוויש ואת בלאק בשעה שהמשיכו לרכב.

בבילדיש החלו העצים ליפול.

"העצים נופלים!" קרא דילוויש, אך בלאק כבר החל בריקוד ההתחמקות והמעבר. הוא עצר ובעזרת רגליו האחוריות התרומם, זינק קדימה ודילג מעל בול עץ שנפל, עצר וחזר שנית. ואז נפלו בו ברגע שני עצים משני צדי השביל והוא זינק לאחור ואז שוב קדימה, מעל שניהם.

בלאק זינק מעל שני בורות עמוקים ומטח חצים קרקש משני צידיו, אחד מהם פצע את דילוויש בירכו.

הפרש החמישי עט עליהם. הסוס בצבע זהב בוהק ושמו סַאנְסֵט ופרשו לא מבוגר מנער, קל משקל באוכף, שנבחר כדי להמשיך את המרדף ככל האפשר. הוא נשא רומח מוות שניתץ מכתפו של בלאק בלי לגרום לו לפנות. הוא רדף אחר דילוויש וצעק:

"זמן רב הערצתי את דילוויש, קולונל המזרח, ולא אשאף לראותו מת. בקשתי היא, היכנע! ותטופל בכבוד הראוי למעמדך!"

דילוויש צחק ואז השיב: "לא, איש צעיר. מוטב למות מאשר ליפול בידי ליליש. קדימה, בלאק!"

בלאק הכפיל את קצבו, והנער גחן מעל צווארו של סאנסט והחל במרדף. לצדו חגר חרב, אך לא ניתנה לו ההזדמנות להשתמש בה. על אף שסאנסט דהר כל הלילה, הרחק ויותר מכל שאר הרודפים, כאשר החלו המזרח להחוויר, גם הוא התמוטט לבסוף.

ובשעה ששכב שם, מנסה להתרומם, צעק האיש הצעיר:

"על אף שחמקת ממני, אתה תיפול בידיו של לאנס!"

ואז דילוויש, הנקרא 'הארור', רכב לבדו בגבעות שמעל דילפאר, נושא את בשורתו לאותה עיר. ועל אף שרכב על סוס פלדה, ששמו בלאק, עדיין חשש לפגוש את לאנס בעל השריון –הבלתי מנוצח לפני שיעביר את בשורתו.

כשהחל לרדת בשביל האחרון נחסמה דרכו בפעם האחרונה, על ידי אדם בשריון על גבי סוס עטוי שריון. האיש חסם את הדרך לגמרי ולמרות שעטה מסכה על פניו, ידע דילוויש על פי אביזריו שזהו לאנס, יד ימינו של קולונל המערב.

"משוך במושכות ועצור, דילוויש!" הוא קרא בקול, "אינך יכול לחלוף על פני!"

לאנס ניצב כפסל.

דילוויש עצר את בלאק והמתין.

"אני קורא לך להיכנע כעת."

"לא," אמר דילוויש.

"אם כך אהיה חייב להרוג אותך."

דילוויש שלף את חרבו.

האיש צחק.

"האינך יודע שהשריון שלי בלתי ניתן לחדירה?"

"לא," ענה דילוויש.

"אם כך, טוב מאוד, ," הוא אמר בטון של גיחוך, "אנחנו לבדנו כאן, אני נותן לך את דיברתי. רד מסוסך. גם אני אעשה כן. משתראה שהדבר חסר תועלת, תוכל לקבל את חייך. אתה האסיר שלי."

הם ירדו מסוסיהם.

"אתה פצוע," אמר לאנס.

מבלי להשיב, הכה דילוויש לכיוון הצוואר, בתקווה לפרוץ למקום החיבור. אך המקום החזיק מעמד, ועל פני המתכת לא נראתה שריטה היכולה להעיד על המכה העזה, אשר הייתה עורפת ראשו של אחר.

"אתה חייב להבין כעת שאת השריון שלי לא ניתן לחדור. הוא חושל על ידי הסלמנדרות עצמן והושרה בדמן של עשר בתולות..."

דילוויש הכה לכיוון ראשו, ובעודו מכה סובב דילוויש לאיטו לשמאלו, כך שעתה עמד לאנס וגבו אל סוס הפלדה ששמו בלאק.

"עכשיו, בלאק!" צעק דילוויש.

ואז התרומם בלאק גבוה על רגליו האחוריות ונפל קדימה, מוריד את  פרסותיו הקדמיות לעבר לאנס.

האיש ששמו לאנס הסתובב במהירות והפרסות פגעו  בחזהו. הוא נפל.

שתי טביעות פרסה, נוצצות, הוטבעו על שריון החזה.

"צדקת," אמר דילוויש, "השריון עדיין לא ניתן לפיצוח."

לאנס נאנח שוב.

"... ואני יכול להרוג אותך עכשיו, להחדיר את חרבי מבעד חרך הראייה שלך. אך לא אעשה זאת, לא הפלתי אותך בצורה הוגנת. כאשר תתאושש, אמור לליליש שדילפאר תהיה מוכנה לקראת בואו. מוטב לו שייסוג."

"אכין שק לראשך כשנכבוש את העיר," אמר לאנס.

"אהרוג אותך במישור שלפני העיר," אמר דילוויש ועלה שוב על גבו של בלאק וירד בשביל משאיר את לאנס מאחור, על הקרקע.

בעודם מתרחקים ברכיבה, אמר בלאק: "כאשר תיפגשו, הכה בסימני פרסותיי. השריון יוכרע בבמקום זה."

כאשר נכנס לעיר התקדם דילוויש ברחובות אל הארמון מבלי לדבר עם אלו שהתקבצו סביבו.

הוא נכנס אל הארמון והכריז על עצמו:

"אני הוא דילוויש, קולונל המזרח," אמר, "והגעתי כדי לדווח שפורטארוי נפלה והיא נמצאת כעת בידיו של ליליש. צבאותיו של קולונל המערב נעים לכאן ויגיעו בתוך יומיים. מהרו להתחמש. אסור שדילפאר תיפול."

"נשפו בחצוצרות," הורה המלך, מזנק מכיסאו, "וכנסו את הלוחמים. עלינו להתכונן לקרב."

בעת שנשמעו החצוצרות גמע דילוויש כוס יין אדום טוב מדילפאר, ובזמן שהובאו בפניו מיני בשר וכיכרות לחם, הוא תהה בשנית על חוזקו של שריונו של לאנס וידע שעליו לבחון פעם נוספת את עובדת איתנותו.