ספינת הנהר המופלאה

פיליפ חוזה פארמר

אודיסיאה הוצאה לאור

The Fabulous Riverboat

By: Philip Jośe Farmer

Copyright © 1971 By Philip Jośe Farmer

© כל הזכויות בעברית שמורות לאודיסיאה הוצאה לאור, 2002

מאנגלית: אסף כהן

עיצוב עטיפה:

e-mail: abook4u@bezeqint.net

www.odc4u.co.il

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת ובכתב מהמו"ל.

מוקדש לשילוש הקדוש הבלתי-קדוש של ה'בּוֹבּים':

בּלוֹך, היינלין וטראוּריג –

מי ייתן ואפגוש אותם על

גדות הנהר,

שם נעלה על סיפון

ספינת הנהר המופלאה

1

"תחיית המתים כמו בפוליטיקה, יוצרת שותפויות מוזרות למיטה," אמר סאם קלֶמֶנס. "איני יכול לומר שהשינה נינוחה במיוחד."

קלֶמֶנס, טלסקופ תחת זרועו האחת, ינק מסיגר ירוק ארוך בעודו פוסע הלוך ושוב על סיפון הירכתיים של הדרֵיירוּגר ('העקובה-מדם'). אָרי גרימוֹלפסוֹן, ההגאי, שלא הבין אנגלית, בהה בקלֶמֶנס בתמיהה. קלמנס תירגם עבורו לנורדית עתיקה עילגת. ההגאי עדיין נראה נבוך.

קלמנס גידף אותו בקולניות, באנגלית, על היותו ברברי חלול-ראש. מזה שלוש שנים עסק קלמנס יומם וליל בלימוד נורדית של המאה העשירית. ועדיין, הבינו רוב הגברים והנשים על סיפון הדרֵיירוּגר בקושי חצי מדבריו.

"האקלברי פין בן תשעים וחמש, פלוס מינוס כמה אלפי שנים," אמר קלמנס. "יצאתי להפלגה במורד הנהר על רפסודה. עכשיו אני על ספינת השוטים הוויקינגית הזאת, מתקדם במעלה הנהר. מה הלאה? מתי אגשים את חלומי?"

מבלי להרחיק את החלק העליון של זרועו הימנית מגופו, כדי שלא לשמוט את הטלסקופ יקר המציאות, חבט באגרופו הימני כנגד כף ידו השמאלית הפתוחה.

"ברזל! אני זקוק לברזל! אבל איפה, בפלנטה עתירת האנשים אך דלת המתכות הזאת, יש ברזל? חייב להיות קצת! אחרת, מהיכן הגיע גרזנו של אֶריק? וכמה ברזל יש שם? מספיק? כנראה שלא. ככל הנראה זה רק מטאור קטן מאוד. אבל אולי זה מספיק לצרכיי. אבל איפה? אלוהים אדירים, אורכו של הנהר עלול להגיע לעשרים מיליון מייל! הברזל, אם הוא קיים בכלל, עלול להימצא בקצה השני.

"לא, זה לא יכול להיות! הברזל חייב להיות בקרבת מקום, בטווח מאה אלף מייל מכאן. אבל ייתכן שאנחנו מתקדמים בכיוון ההפוך. בורות, אמה מולידתה של הבהלה, או שאולי זה הולך להיפך?"

הוא השקיף מבעד לטלסקופ על הגדה הימנית, וגידף שוב. למרות תחינותיו לקרב את הספינה לחוף כדי שיוכל לבחון את הפנים מקרוב, נענה בסירוב. מלך הצי הנורדי, אריק בלאדאקס, קבע שזהו שטח עוין. עד שייצא הצי מהאזור, יישאר בקרבת מרכז הנהר.

הדרֵיירוּגר היתה ספינת הדגל בצי שמנה שלוש ספינות, כולן דומות זו לזו. אורכה היה שמונים רגל, עשויה רובה ככולה מבמבוק, ומעוצבת בדומה לספינת דרקון ויקינגית. היה לה קוער ארוך ונמוך, ראש דרקון מעץ אלון בחרטום, וירכתיים בצורת זנב מגולגל. עם זאת, כללה הספינה גם סיפונים מוגבהים בחרטום ובירכתיים, שקצותיהם הזדקרו מחוץ לגוף הספינה, מעל המים. שני תרני הבמבוק נתמכו בחיבל קדמי ואחורי. המפרשים היו עשויים קרום דק מאוד, אך חזק וגמיש, שעובד מקיבתו של דג דרקון-הנהר שוכן המצולות. היה גם משוט היגוי, שהופעל באמצעות גלגל הגה בסיפון הירכתיים.

מגיניהם העגולים של אנשי הצוות, העשויים עור ועץ אלון, נתלו לאורך דפנות הספינה. המשוטים הכבירים נערמו על כנים. הדרֵיירוּגר הפליגה מול הרוח, מזגזגת הלוך ושוב – תמרון שלא היה מוכר לנורדים הקדומים בחייהם עלי אדמות.

הגברים והנשים בצוות שלא תפעלו את החבלים ישבו על דרגשי החותרים, משוחחים, מהמרים על קוביות או משחקים פוקר. מתחת לסיפון הירכתיים בקעו קריאות התלהבות וגידופים, מלווים מפעם לפעם בקול נקישה קלוש. בלאדאקס ושומר הראש שלו שיחקו ביליארד, וקלמנס היה מודאג וטרוד מאוד מבחירתם בבילוי זה בזמן שכזה. בלאדאקס ידע שבמרחק שלושה מייל במעלה הנהר נעו לקראתם ספינות אויב ליירטם, ומשתי הגדות מאחוריהם יצאו ספינות לעקוב אחריהם. על אף כל זאת, הפגין המלך קור רוח רב. אולי באמת לא ראה כל סיבה לדאגה, נינוח כפי שהיה פרנסיס דרֵייק, כמסופר, לקראת הקרב נגד הארמדה הגדולה.

"אבל התנאים שונים כאן," מלמל קלמנס. "אין הרבה מרחב תמרון בנהר שרוחבו רק מייל וחצי. ושום סופה לא תפרוץ לעזרתנו."

הוא סרק את הגדה מבעד לטלסקופ, כשם שעשה מאז יציאת הצי לדרכו, לפני שלוש שנים. קומתו היתה ממוצעת, וראשו הגדול גרם לכתפיו, שלא היו רחבות במיוחד, להיראות צרות אף יותר. עיניו כחולות, גבותיו עבותות ומדובללות, אפו נשרי. שיערו היה ארוך, וצבעו חום אדמדם. מפניו נעדר השפם, שהיה כה מוכר וידוע בימי חייו עלי אדמות (גברים קמו לתחייה ללא שיער על פניהם). חזהו היה מכוסה ים של שיער חום-אדמוני מתולתל, שהשתרע מעלה עד השקע בגרונו. הוא לבש רק יריעת בד לבנה, כרוכה סביב מותניו, שירדה עד ברכיו, חגורת עור לנשיאת כלי נשק ונדן הטלסקופ, ומוקסינים מעור לרגליו. עורו השתזף לגוון הארד תחת שמש האזור המשווני.

קלמנס הרחיק את הטלסקופ מעינו כדי לבחון את ספינות האויב המזנבות בהם ממרחק מייל אחד. בעשותו כן, ראה משהו מבליח בשמיים. היה זה להב מעוקל של לובן, שהופיע לפתע כמו נשלף מנדנו התכול. הוא ננעץ כלפי מטה, ונעלם מאחורי ההרים.

סאם נדהם. הוא ראה מטאורים קטנים רבים בשמי הלילה, אך מעולם לא ראה אחד גדול. והנה, אותו ענק סימא את עיניו באור היום, והותיר עקבות זורחים בעיניו למשך שנייה או שתיים. ואז נמוג החזיון, וסאם שכח אודות הכוכב הנופל. הוא חזר לסקור את הגדה בטלסקופ.

היה זה קטע טיפוסי של עמק הנהר. משני עברי הנהר, שרוחבו מייל ומחצה, השתרעה שפלה מכוסה עשב ברוחב מייל וחצי. לאורך כל גדה ניצבו מבני אבן עצומים דמויי פטריות, אבני-הצפחות, במרווחים של מייל זה מזה. על פני המישור גדלו עצים מעטים, אך הגבעות מאחוריו כוסו בצפיפות בעצי אורן, אלון, טקסוס, וכן עץ הברזל. היה זה צמח שהיתמר לגובה אלף רגל, בעל גזע אפור, עלים כבירים כאוזני פיל, ומאות ענפים עבים ומסוקסים. העץ היה כה קשה, ושורשיו כה עמוקים, עד שאי אפשר היה לכרות, לשרוף או לעקור אותו. צמחים מטפסים, שנשאו פרחים גדולים, ססגוניים ועזי גוון כיסו את ענפי העצים.

הגבעות השתרעו למרחק מייל או שניים, ובגבן היתמרו מצוקי ההרים התלולים, שהתנשאו לגבהים שבין עשרים אלף לשלושים אלף רגל, בלתי עבירים מעל לקו העשרת אלפים רגל.

האזור שבו הפליגו שלוש הספינות הנורדיות אוכלס ברובו בגרמנים מתחילת המאה התשע-עשרה. גם כאן, כבכל מקום, עשרה אחוזים מהאוכלוסייה הגיעו ממקום אחר ומתקופה שונה עלי אדמות. במקרה זה, עשרת האחוזים היו פרסים מהמאה הראשונה. והיה גם, כרגיל, אחוז אחד של בחירות אקראיות לכאורה מכל זמן ומכל מקום.

הטלסקופ חלף על פני בקתות הבמבוק במישורים, ופניהם של אנשים. הגברים עטו יריעות בד שונות ומגוונות, ותו לא. הנשים לבשו חצאיות קצרות, כרוכות סביב מתניהן, ויריעות אריג דקות כיסו את שדיהן. המון רב התקהל על הגדה, מצפה ככל הנראה לקרב שעמד להתחולל לעיניו. הם נשאו חניתות עם חודי-חלמיש, וכן קשתות וחצים, אך לא עמדו כערוכים לקרב.

קלמנס נאנק לפתע, ומיקד את הטלסקופ בפניו של אחד האנשים. ממרחק זה, עם מכשיר שעוצמתו כה עלובה, לא הצליח לראות בבירור את תווי פניו של האיש. עם זאת, גופו רחב הכתפיים והפנים הכהים נראו, מוכרים, היכן ראה את הפנים האלה קודם לכן?

אז הכתה בו ההכרה, האיש נראה דומה להפליא לתצלומים של מגלה הארצות האנגלי המפורסם סר ריצ'רד פרנסיס ברטון, שראה עלי אדמות. ליתר דיוק, היה בו משהו שהזכיר את האיש. קלמנס נאנח, והפנה את העינית אל פרצופים אחרים כשנשאה אותו הספינה הלאה. לעולם לא יידע את זהותו של הברנש.

קלמנס היה רוצה לרדת אל החוף ולדבר איתו, לברר אם הוא באמת ברטון. בעשרים השנים שחי בעולם הנהר הזה, בין מיליוני הפנים שראה, לא פגש עדיין אף אדם שהכיר עלי אדמות. הוא לא הכיר את ברטון אישית, אך היה בטוח שברטון בוודאי שמע עליו. האיש הזה - אם אכן היה ברטון - עשוי להוות קשר כלשהו, אם כי קלוש, לכדור הארץ המת.

ואז, כשדמות מרוחקת ומטושטשת נכנסה אל שדה הראייה של הטלסקופ, זעק קלמנס בתדהמה.

"ליבי! אלוהים אדירים! ליבי!"

לא היה כל ספק בדבר. הפרטים לא נראו אמנם בבירור, אך הם התגבשו לכדי עובדה מכרעת, בלתי ניתנת לערעור. הראש, התסרוקת, גיזרת הגוף ואופן ההליכה המוכר, שאין לטעות בזיהויו (ייחודי כמו טביעת אצבע), שכנעו אותו כליל כי זוהי אשתו עלי אדמות.

"ליבי!" שיווע. הספינה שינתה כיוון, פונה בזווית חדשה מול הרוח, והוא איבד את דמותה. הוא הפנה את קצה הטלסקופ מצד לצד כאחוז תזזית.

עיניו נפערו, והוא רקע ברגלו בזעם על הסיפון ושאג, "בלאדאקס! בלאדאקסי תעלה הנה! מהר!"

הוא פנה בבהילות אל ההגאי וצעק עליו לפנות לאחור ולכוון את הספינה אל הגדה. גרימולפסון נרתע בתחילה בפני להט התלהבותו של קלמנס. אחר כיווץ את עיניו לכדי חריצים צרים, נד בראשו ונהם תשובה שלילית חדה.

"אני פוקד עליך לעשות זאת!" צרח קלמנס, שוכח שההגאי אינו יודע אנגלית. "זאת אשתי! ליבי! ליבי היפהפייה שלי, כמו שהיתה בגיל עשרים וחמש! חזרה מן המתים!"

מישהו הרעים בקולו מאחורי קלמנס, והוא סב על עקביו וראה ראש בלונדי, שאוזנו השמאלית כרותה, מופיע בגובה הסיפון, אז נגלו לעין כתפיו הרחבות, חזהו הכביר וזרועותיו העצומות של אריק בלאדאקס, וכשעלה בסולם הופיעו גם ירכיו דמויות העמודים. הוא לבש יריעת בד משובצת בצבעי ירוק ושחור, חגורה רחבה שבה הוחזקו כמה סכיני חלמיש בנדניהם, ונרתיק לגרזנו. זה היה עשוי פלדה, עם להב רחב וקת מעץ אלון. למיטב ידיעתו של קלמנס, היה הגרזן יחיד במינו בפלנטה זו, אשר לא נמצאו בה חומרי גלם לייצור כלי נשק מלבד אבן ועץ.

אריק הקדיר את מצחו כשסקר את הנהר במבטו. הוא פנה אל קלמנם ואמר, "מה העניין, סמָה-סקיטליגר? גרמת לי להחטיא מכה, כשצרחת כמו כלתו של תור בליל כלולותיה. הפסדתי סיגר לטוקי ניאלסון."

הוא הוציא את הגרזן מנרתיקו ונופף בו. אור השמש נצנץ על הפלדה הכחולה. "כדאי שתהיה לך סיבה טובה לכך שהפרעת לי. הרגתי אנשים רבים על הרבה פחות מזה."

פניו של קלמנס היו חיוורים מתחת לשיזוף, אך הגורם לכך הפעם לא היה איומו של בלאדאקס. פניו הזדעפו. השיער הסתור ברוח, העיניים הבוהות והצדודית מעוקלת-החוטם שיוו לו מראה של בז צפוני.

"לעזאזל איתך ועם הגרזן שלך!" צעק. "ראיתי כרגע את אשתי, ליבי, שם על הגדה הימנית! אני רוצה... אני דורש... שתיקח אותי לחוף כך שאוכל להיות איתה שוב! אוה, אלוהים. אחרי כל השנים האלה, כל החיפושים חסרי התקווה! זה ייקח רק דקה! אתה לא יכול למנוע זאת ממני. לא תהיה אנושי אם תנהג כך!"

הגרזן שרק ובהק. הסקנדינבי גיחך.

"כל המהומה הזאת בגלל אישה? מה לגבי זאת?" והוא החווה לעבר אישה קטנת קומה וכהה, שעמדה ליד הכן הגדול שעליו ניצב קנה משגר הרקטות.

קלמנס החוויר אף יותר. הוא אמר, "טֶמָה היא בחורה טובה! אני מחבב אותה מאוד! אבל היא לא ליבי!"

"מספיק עם זה," הורה בלאדאקס, "אתה חושב שאני מטומטם כמוך? אם נעגון, נילכד בין כוחות הקרקע לאלה שעל הנהר, נימעך ביניהם כמו חיטה באבני הריחיים של פרֵיי. שכח ממנה."

קלמנס צרח כמו בז והשליך עצמו, ידיו פרושות ומתנופפות בטירוף, לעבר הוויקינג. אריק הנחית את צדו הרחב של הגרזן על ראשו של קלמנס, והפיל אותו על הסיפון. במשך כמה דקות נותר קלמנס שרוע על גבו, עיניו הפקוחות בוהות בשמש. דם זלג מבין שורשי שערותיו, וטפטף על פניו. אז התרומם על ארבעותיו והחל להקיא.

אריק הפטיר פקודה בחוסר סבלנות. טמה, מצודדת מבט נפחד אל אריק, שלשלה חבל שבקצהו דלי אל מי הנהר. את המים שדלתה שפכה על קלמנס, שהתיישב וקם לאיטו על רגליו הכושלות. טמה מילאה דלי נוסף, ושטפה את הסיפון.

קלמנס נעץ באריק מבט רושף. אריק צחק ואמר, "פחדן קטן, פתחת פה גדול מדי במשך יותר מדי זמן! עכשיו אתה יודע מה קורה למי שמדבר אל אריק בלאדאקס כאילו היה עבד נקלה. ראה עצמך כבר מזל, על כך שלא הרגתי אותך."

קלמנס הפנה פניו מאריק, כשל אל המעקה, והחל לטפס עליו. "ליבי!"

בלאדאקס רץ בעקבותיו, מגדף, אחז בו במותניו, ומשך אותו לאחור. לאחר מכן דחף את קלמנס בכוח כה רב, עד שזה נפל שוב על הסיפון.

"אתה לא נוטש אותי עכשיו!" אמר אריק. "אני צריך אותך כדי למצוא את מכרה הברזל!"

"אין שו..." פלט קלמנס, ואז סתם את פיו בנחרצות. ברגע שיגלה הסקנדינבי כי אין הוא יודע איפה - אם בכלל - נמצא המכרה, יהרוג אותו על המקום.

"כמו כן," המשיך אריק בעליצות, "אחרי שנמצא את הברזל, אולי אזדקק לעזרתך במסענו לכיוון מגדל הקוטב, אף כי אני חושב שאוכל להגיע לשם אם רק אפליג לאורך הנהר. בכל אופן, יש לך הרבה ידע שאני צריך. ואוכל להפיק תועלת מנפיל הקרח הזה, ג'ו מילֶר."

"ג'ו!" אמר קלמנס בקול מעובה. הוא ניסה לקום בחזרה על רגליו. "ג'ו מילר! איפה ג'ו? הוא יהרוג אותך!"

הגרזן פילח את האוויר מעל ראשו של קלמנס. "אתה לא תגיד לג'ו אף מלה על מה שקרה כאן, אתה שומע? אני נשבע בארובת העין העיוורת של אודין, אני אתפוס אותך ואהרוג אותך לפני שהוא יספיק לשים עלי יד. אתה שומע?"

קלמנס קם על רגליו, ועמד מתנודד זמן מה. אז נשא קולו וקרא, "ג'ו! ג'ו מילר!"

2

קול רטינה נשמע מתחת לסיפון הירכתיים. היה זה קול כה עמוק, עד שגרם לשערות עורפם של אנשים להסתמר, אפילו כששמעו אותו בפעם האלף.

סולם הבמבוק האיתן חרק תחת משא כבד, חרק בשאון כה רם עד שאפשר היה לשמעו מעל המיית הרוח בחבלי העור, טפיחת מפרשי העור המתנופפים, קולות החיכוך והשפשוף של חיבורי העץ, צעקות אנשי הצוות, אוושת המים כנגד גוף הספינה.

הראש שהופיע מעל שולי הסיפון היה מפחיד אף יותר מהקול העמוק במידה לא אנושית. היה זה ראש גדול כמו חבית בירה, כולו קורות וקשתות וזיזים בולטים ורכסים נפתלים של עצם, מתחת לעור ורדרד ומידלדל. בליטת עצם הקיפה את העיניים, בצבע כחול כהה, שנראו קטנות בארובותיהן העצומות. האף לא הלם את שאר תווי-פניו, היות והיה אמור להיות שטוח ופעור-נחיריים. במקום זאת, היה זה חיקוי מוגזם ומפלצתי של חוטם אנושי, כמו זה שמזדקר מפרצופו המגוחך של קוף-חוטם. בצל האף ארך המידות חסתה שפה עליונה מאורכת, כמו של שימפנזה או של אירי מתוך קריקטורה. השפתיים היו דקות ומופשלות, דחוקות החוצה מעל קימור הלסתות.

כתפיו גרמו לאלה של אריק בלאדאקס להיראות כמו כעכים. לפניו השתפלה כרס ענקית, כבלון המנסה להתרומם מהגוף שאליו הוא מעוגן. רגליו וזרועותיו נראו קצרות, ללא כל פרופורציה לגוף הארוך. הירך התחברה לגוף בערך בגובה סנטרו של קלמנס, והזרועות היו חזקות מספיק, כפי שהוכח בפועל, לאחוז בקלמנס תלוי באוויר בקצה יד מושטת, במשך שעה, מבלי לרעוד.

הוא לא לבש בגדים, אף לא נזקק להם מטעמי צניעות, אם כי לא ידע צניעות מהי עד שלמד עליה מההומו סאפיאנס. שיער ארוך בצבע אדום-חלודה, עבה יותך משיער אדם, עבות פחות מזה של שימפנזה, היה דבוק לגופו המיוזע. צבע העור מתחת לשיער היה ורוד עכור, כשל סקנדינבי בלונדי.

הוא העביר כף יד בגודל אנציקלופדיה שלמה בשיער הגלי בגוון החלודה, שהחל לצמוח במרחק אינץ' מעל העיניים ונטה לאחור בחדות. אז פיהק, חושף שיניים ענקיות אנושיות למראה.

"אני יצ'נתי," נהם, "חלמתי על כדור הארץ, על קלראבוּלתי-תמֶנגבּאבּאפניג - אַדבָר צ'אתם קוראים לו ממותה, אלה אַיו אַימים אמאוּצ'רים ואטוֹבים."

הוא פסע קדימה בצעד, מתנודד, ואז עצך, "צאם! מה קרה? אתה מדמם! אתה נראה לא בצֶדֶר!"

אריק בלאדאקס הזעיק את שומריו בצעקות, בעודו נסוג מפני הטיטאנתרופ. "החבר שלך השתגע! הוא חשב שראה את אשתו - בפעם האלף - ותקף אותי בגלל שלא הסכמתי לקחת אותו אליה לגדה. בשם אשכיו של תור, ג'ו! אתה יודע כמה פעמים היה נדמה לו שראה את האישה הזאת, וכמה פעמים עצרנו, וכמה פעמים הסתבר תמיד שזאת אישה שנראתה קצת כמו אשתו אבל לא היתה היא!

"הפעם אמרתי לא! אפילו אם זאת היתה האישה שלו, הייתי אומר לא! היינו מכניסים את ראשינו היישר ללוע הזאב!"

אריק השתופף, גרזנו מונף, מוכן להכות בענק, צעקות עלו מכיוון הסיפון האמצעי, וג'ינג'י מגודל אוחז בגרזן חלמיש טיפס במרוצה בסולם. ההגאי אותת לו להתרחק. הג'ינג'י, בראותו את ג'ו מילר במצב רוח כה לוחמני, נסוג ללא היסוס.

"מה 'תה אומר, צאם?" שאל מילר. "צ'אֶקרע אותו לגצַרים?"

קלמנס אחז בראשו בשתי ידיו ואמר, "לא. הוא צודק, אני מניח. אני לא יודע בבירור אם זו היתה ליבי. כנראה איזושהי הַאוּספרָאוּ גרמנייה. אני לא יודע!"

הוא גנח. "אני לא יודע! אולי זאת כן היתה היא!"

קולות צפירה בקעו משופרות עשויים עצמות דגים, ותוף ענק הרעים על הסיפון האמצעי. סאם קלמנס אמר, "עזוב את זה, ג'ו, עד שנעבור את המיצרים - אם נעבור! אם נשרוד, נצטרך להילחם יחד. אחר כך..."

"תמיד אתה אומר אחר כך, צאם, אבל אחר כך לא מגיע אף פעם. למה?"

"אם אתה לא יכול להבין בעצמך, ג'ו, אז כנראה שאתה טיפש כמו שאתה נראה," הטיח בו קלמנס.

דמעות נצצו בעיניו של ג'ו, והרטיבו את לחייו התפוחות.

"כל פעם צ'אתה מפחד, אתה קורא לי טיפֶּץ'," אמר. "למה אתה מוציא את צֶה עלי? למה לא על אאנצ'ים צ'מפחידים אותך כל כך? למה לא על בלאדאקס?"

"אני מתנצל, ג'ו," אמר קלמנס. "מפי עוללים ואנשי-קוף... אתה לא כל כך טיפש. אתה די חכם. שכח מזה, ג'ו, אני מצטער."

בלאדאקס ניגש אליהם בצעד מתרברב, אך נשאר מחוץ להישג ידו של ג'ו. הוא גיחך ונופף בגרזנו. "עוד מעט נפגיש מתכת במתכת!" אז צחק ואמר, "על מה אני מדבר? הקרב בימינו אינו אלא מפגש של אבן ועץ, מלבד גרזן-הכוכבים שלי, כמובן! אבל מה זה משנה? נלאיתי מששת החודשים השלווים האלה. אני צריך את שאגות הקרב, את אוושת החנית, את רטט להב המתכת החד שלי כשהוא משסע בשר, את נתזי הדם. סבלנותי קצרה כזו של סוס הרבעה כלוא בתאו שמריח סוסה מיוחמת. היום אתעלס עם המוות."

"צ'טויות!" אמר ג'ו מילר. "יֶץ' לך אותה בעיה כמו צ'יֶץ' לצאם, מבחינה מצוימת. גם אתה מפחד, אבל אתה מצתיר את זה עם אַפֶּה אגדול צ'לך."

"אינני מבין את המילים המעוותות שלך," אמר בלאדאקס. "קופים אינם אמורים לנסות לדבר בשפת אדם."

"אתה מבין אותי בצדר גמור," אמר ג'ו.

"תהיה בשקט, ג'ו," אמר קלמנס. הוא הביט במעלה הנהר. במרחק שני מייל מהם הוצרו המישורים משני עברי הנהר ונמוגו, וההרים התעקלו פנימה ויצרו מיצר שרוחבו אינו עולה על רבע מייל. המים געשו לרגלי הצוקים, אשר התנשאו לגובה של כשלושת אלפים רגל. על ראשי הצוקים, בשני הצדדים, הבהיקו עצמים לא מזוהים באור השמש.

חצי מייל לפני המיצר המתינו להם שלושים ספינות חד-סיפוניות, ערוכות בשלושה סהרונים, אותן ספינות, מונעות בכוח הזרם המהיר בסיוע שישים משוטים בכל ספינה, נעו עכשיו במהירות לעבר שלוש הפולשות. קלמנס צפה בהן מבעד לטלסקופ ואמר, "על סיפונה של כל אחת יש כארבעים לוחמים ושני משגרי רקטות. אנחנו במלכודת רצינית. והרקטות שלנו היו מאוחסנות זמן כה ארוך, שסביר להניח כי אבק השריפה התקשה. הן יתפוצצו בקני המשגרים ויעיפו את כולנו לעזאזל.

"והדברים האלה על ראשי הצוקים. מתקנים לשפיכת אש נוזלית?"

אחד מאנשי הצוות הביא את שריון המלך: קסדת עור תלת שכבתית עם 'כנפיים' מעור ומגן אף, שריון חזה מעור, חותלות קשיחות מעור ומגן. איש צוות אחר הביא צרור חניתות; קתות טקסוס וחודי חלמיש.

צוות הרקטות, שהורכב כולו מנשים, הניח קליע בכן השיגור המסתובב. אורך הרקטה היה שישה רגל, ללא המוט המוליך הצמוד אליה. היא נבנתה מבמבוק, ונראתה בדיוק כמו זיקוק של יום העצמאות. ראש החץ שלה הכיל עשרים ליברות של אבק שריפה שחור, מעורבב ברסיסי אבן זעירים רבים: פגז-רסס.

ג'ו מילר, קרשי הסיפון מחריקים תחת משא שמונה מאות הליברות שלו, ירד להביא את השריון וכלי-הנשק שלו. קלמנס חבש קסדה ותלה מגן על כתפו, אך מיאן ללבוש חותלות או שריון חזה. הוא חשש אמנם מפציעה, אך פחד אף יותר לטבוע בגלל כובד השריון אם ייפול אל תוך הנהר.

קלמנס הודה לכל האלים שעשויים להתקיים על ששיחק לו מזלו לפגוש את ג'ו מילר. נכרתה ביניהם ברית-דמים - למרות התעלפותו של קלמנס במהלך הטקס, שדרש את ערבוב דמם של השניים, וכן כמה מעשים כואבים ומבחילים אף יותר. מילר נשבע להגן עליו, וקלמנס נשבע להגן על מילר עד מוות. עד כה, נעשתה הלחימה כולה בידי הטיטאנתרופ. עם זאת, אין לשכוח שהיה גדול מספיק למלא את חלקם של שניים, ואף יותר.

טינתו של בלאדאקס למילר נבעה מקנאה. בלאדאקס ראה עצמו כלוחם הדגול ביותר בעולם, אך ידע שמילר לא יתקשה לגבור עליו בקרב יותר משיתקשה לסלק מדרכו כלב.

כלב קטן, יש לציין.

אריק בלאדאקס חילק פקודות לקראת הקרב, שנמסרו לספינות האחרות באמצעות הבזקי אור שמש מעל מראות עשויות סלע געשי ממורק. הספינות תמשכנה להפליג במפרשים מלאים, בניסיון לשוט בין החד-סיפוניות. יהיה זה תמרון קשה, כיוון שאם תאלצנה לשנות כיוון כדי להימנע מהתנגשות, עלולות הספינות לאבד את הרוח. כמו כן, כל ספינה תיקלע לאש צולבת שלוש פעמים.

"הרוח איתם," אמר קלמנס. "טווח הרקטות שלהם יהיה ארוך יותר עד שנהיה ביניהם,"

"למד את סבתא שלך למצוץ..." פתח בלאדאקס, והשתתק.

כמה מהעצמים הבוהקים על ראשי הצוקים יצאו ממקומם, וגלשו באוויר במסלול שהוביל אותם אל מעל, הוויקינגים, הסקנדינבים צעקו בתדהמה ובבהלה, אך קלמנס זיהה את העצמים כדאונים. במלים מועטות ככל האפשר, הסביר זאת לבלאדאקס. המלך התחיל לשתף את שאר הוויקינגים במידע, אך נאלץ להפסיק מאחר שהחד-סיפוניות המובילות ירו את מטח הרקטות הראשון שלהן. עשר רקטות, מרעידות קלות במעופן ומותירות מאחוריהן שובל סמיך של עשן שחור, הקשיתו לעבר שלוש המפרשיות. אלה שינו כיוון בחיפזון, ושתיים מהן כמעט התנגשו זו בזו. חלק מהרקטות החטיאו אך במעט את קוערי הספינות או את התרנים, אך כולן צללו, בלי להתפוצץ, במי הנהר.

בו בזמן פתח הדאון הראשון ביעף התקיפה שלו. גופו דקיק, כנפיו ארוכות, צלבי מלטה שחורים בצדי גופו הצר והכסוף, הדאון צלל בזווית של ארבעים וחמש מעלות לעבר הדרֵיירוּגר. הקשתים הנורדים מתחו את קשתות הטקסוס שלהם, ובהינתן האות ממפקדם שיגרו את חציהם.

הדאון חלף בגובה נמוך מעל המים, מספר חצים נעוצים בדפנותיו, ונערך לנחיתה על הנהר. טייסו לא הצליח להטיל את פצצותיו על הדרֵיירוּגר. הן צללו אי שם מתחת לפני המים.

עם זאת, דאונים נוספים תקפו את כל שלוש הספינות, והחד-סיפוניות בחזית צי האויב ירו מטח רקטות נוסף. קלמנס העיף מבט חטוף במשגר הרקטות של ספינתו. האישה הבלונדית המגודלת סובבה את הקנה לפי הוראותיה של טמה הצנומה והשחרחורת, אך לא היתה מוכנה להדלקת הפתיל. הדרֵיירוּגר לא הגיעה עדיין לטווח ירי מהחד-סיפונית הקרובה ביותר.

לשנייה, נראה הכל קפוא כמו בתצלום: שני הדאונים, קצות כנפיהם מרוחקות רק שני רגל זו מזו, יוצאים מהצלילה בעוד הפצצות השחורות הקטנות צונחות לעבר סיפוני מטרותיהן, החצים באמצע הדרך אל הדאונים, הרקטות הגרמניות באמצע הדרך אל ספינות הוויקינגים, פונות כלפי מטה לקראת סוף מסלולן הקשתי.

קלמנס הרגיש מכת רוח פתאומית מאחוריו, קול שריקה ושאון נפץ עז, כאשר ספגו המפרשים את מלוא עוצמת האוויר הנהדף, והטו את הספינה בחדות על ציר האורך שלה, קול קריעה נשמע, כאילו מרקם העולם נקרע לגזרים. קולות ריסוק ופצפוץ, כאילו הלמו גרזני נפילים בתרנים.

הפצצות, הדאונים, הרקטות, החצים - הכל נע מעלה ואחורנית, והתהפך על פניו. המפרשים והתרנים הושלכו מעל הספינה, כאילו נורו מקנים, והמריאו הרחק. הספינה, שמשא המפרש ניטל ממנה, התגלגלה בחזרה למצב אופקי מזווית של כמעט תשעים מעלות לפני הנהר. קלמנס ניצל מנפילה מהסיפון עם מכת הרוח הראשונה רק בזכות הטיטאנתרופ, שאחז בהגה בידו האחת וחבק אותו בשנייה. ההגאי נאחז אף הוא בהגה. צוות משגר הרקטות, צווחותיהן נישאות במעלה הנהר על הרוח, פיותיהן פעורים, שיערן מתנופף בפראות, עפו כמו ציפורים מהספינה, נסקו מעלה, וצנחו אל תוך המים בשאון התזה ושכשוך. המשגר נעקר מכנו, ועף בעקבותיהן.

בלאדאקס, תפס את המעקה ביד אחת, והמשיך לאחוז בנשק המתכת היקר שלו בשנייה. בעוד הספינה מתנדנדת בכבדות מצד לצד, הצליח לתקוע את קת הגרזן בנרתיקו, ולהיאחז במעקה בשתי הידיים. היה זה מעשה נבון, היות והרוח, צורחת כמו אישה הנופלת מצוק, התחזקה אף יותר, וכעבור שניות ספורות הכה הדף אוויר לוהט בספינה, מסמא את קלמנס ומחריש את אוזניו כאילו עמד ליד רקטה מתפוצצת.

נחשול עצום של מי נהר הניף את הספינה לגבהים. קלמנס פקח את עיניו וצרח, אך לא יכול היה לשמוע את קולו שלו באוזניו הלומות הרעם.

נד מים חומים ועכורים, שגובהו לפחות חמישים רגל, פרץ מעבר לעיקול בעמק, במרחק ארבעה או חמישה מיילים מהם. הוא רצה לעצום את עיניו שוב, אך לא הצליח. הוא המשיך להסתכל, עפעפיו מאובנים, עד שהשיטפון הגיע למרחק מייל. אז הבחינו עיניו בעצים השונים, האורנים, האלונים ועצי הטקסוס הענקיים שבצבצו פה ושם בחזית הנחשול, כשהתקרב הגל יותר, הופיעו פיסות בתים מבמבוק ומעץ אורן, גג שנשאר איכשהו בחתיכה אחת, קוער סירה מרוסק עם חצי תורן, גופו האפור-כהה, בגודל לווייתן זרע, של דג דרקון-הנהר, שנעקר מעומק של חמש מאות רגל במצולות הנהר.

האימה שיתקה אותו. הוא רצה למות, כדי להימלט ממוות נוראי שכזה. אך זה לא היה ביכולתו, וכך צפה בעיניים קפואות ובמוח מאובן כאשר הספינה, במקום לטבוע ולהימחץ תחת מאות אלפי גלונים של מים, עלתה מעלה מעלה בשיפוע הנחשול, מעלה מעלה, המצוק זרוע השרידים הטרופים, שצבעו חום עכור, מתנשא מעליהם, מאיים לקרוס ולקבור את הספינה, ומעליו השמיים, שצבעם התחלף עתה מכחול בוהק של צהריים לאפור.

ואז היו על הפסגה, מאוזנים להרף עין לקראת הגלישה מטה. החרטום הזדקר, שקע, והספינה החלה לרדת לעבר השקע באחורי הגל. גלים קטנים יותר, אם כי עדיין עצומים בגודלם, נשברו על הספינה. גופה נחתה על הסיפון ליד קלמנס, גופה שנורתה מתוך המים הגועשים. קלמנס בהה בה, עם לא יותר משמץ של הבנה. הוא היה קפוא מרוב בעתה מכדי לחוש משהו. הוא הגיע לגבולות תפישתו.

וכך בהה בגופתה של ליבי, מרוסקת בצד אחד אך שלמה ובלתי נגועה בצד האחר. היתה זו ליבי, אשתו, שאותה ראה על גדת הנהר.

גל נוסף, שכמעט קרע אותו ואת הטיטאנתרופ מאחיזתם, הכה בסיפון. ההגאי צרח כשאיבד את מאחז היד, ונשטף מהסיפון בעקבות גופת האישה.

הספינה, גולשת מעלה ממעמקי השקע בין הגלים, הסתובבה על צירה והפנתה את צדה הרחב כלפי הגל. עם זאת, המשיכה לנסוק מעלה, למרות שהיתה נטויה על צדה במידה כה רבה עד שמילר וקלמנס היו תלויים מבסיס גלגל ההגה השבור כאילו השתלשלו מגזע עץ על צלע הר. אז שבה הספינה והתגלגלה למצב אופקי, בעודה דוהרת במורד השקע הבא. אחיזתו של בלאדאקס ניתקה, והוא הוטח על פני הסיפון והיה מושלך מצדו השני אלמלא התיישרה הספינה בעוד מועד. עכשיו לפת כל עוד נפשו בו את המעקה השמאלי.

מראש הגל השלישי, החליקה הדרֵיירוּגר במהירות, חותכת בקו אלכסוני במורד הר המים הכביר. היא פגעה בירכתיים השבורים של כלי שיט אחר, הזדעזעה, ובלאדאקס נקרע מאחיזתו מעוצמת המכה. הוא התגלגל לאורך המעקה, פגע במעקה השני בקצה סיפון הירכתיים, ריסק אותו, ונפל מטה מעבר לקצה הסיפון, אל הסיפון האמצעי.